בבוקר יום שלישי, 20 ביולי 2004, הוזעק צוות מד"א לטפל בשני קשישים מלוד. רגע לפני שחילקו ביניהם את כדורי ההרדמה ונשקו זה לזה לפרידה, כתבו בני הזוג, פרלה וחואן פדרובסקי, בידיים רועדות מכתב פרידה ובו ציינו את הסיבה להתאבדותם. פרלה נשארה בחיים ומאז כלי התקשורת מרבים לראיין אותה. פרלה סיפרה שהיא ובעלה הגיעו לפת לחם ושהם לא רצו למות אלא לחיות בכבוד בלי שייאלצו לבקש מהילדים שישלמו בשבילם את שכר הדירה.

אדם שבסביבתו מתרחש אירוע טרגי כל כך מחויב לעשות חשבון נפש, לפשפש במעשיו ולעשות בדק בית אישי וחברתי.

בדו"ח חסר תקדים בחומרתו מכון ברוקדייל מתאר כמה עצוב להיות זקן במדינת ישראל . שש מאות וארבעים אלף אזרחים בני 65 ומעלה חיים בישראל. מרביתם חיים בתנאי מצוקה קשים ואינם זוכים להזדקן בכבוד. הנתונים מורים שאם תמשיך הרפואה המתפתחת להאריך את חייהם, ואם לא תשתנה מדיניות הממשלה, תידון אוכלוסייה זו לשנים רבות של מצוקה.

"וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" - על רשת הביטחון הסוציאלי

הזקנה מביאה עמה מחלות, מוגבלויות ובדידות; הזקנה גורמת להדרדרות פיזית. עדות לכך אפשר למצוא במקורותינו: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת…" (בראשית כז:א); "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת…" (בראשית מח: י); "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (מלכים א, א: א).

כאשר נחקק חוק הבריאות הממלכתי בשנת 1994 היה בו סל שירותים נדיב מאוד כדי להקל גם את מצוקת הזקנים. ואולם זמן לא רב לאחר חקיקתו של החוק הזה החלה הממשלה לצמצם את חלקה במימון סל הבריאות ולהכביד את נטל המימון על צרכני שירותי הבריאות. הפגיעה בקשישים הייתה אחת מן הקשות ביותר, משום שמטבע הדברים הקשישים משתמשים בשירותי הבריאות יותר מאחרים: שיעור הביקורים שלהם במרפאות כפול מזה של כלל האוכלוסייה, ושיעור האשפוזים שלהם גבוה פי שלושה.

גורלן של קצבאות הביטוח

ואולם השחיקה אינה מתבטאת רק בחוק הבריאות הממלכתי אלא גם בחוק ביטוח הסיעוד , בקצבת הזקנה ובמערכת הפנסיה. זה שנים אחדות מנהל משרד האוצר מסע ציבורי חריף נגד רשת הביטחון שמעניקות קצבאות המוסד לביטוח לאומי. אף כי תשלומי הביטוח הלאומי הם מעמסה הולכת וגדלה על אוצר המדינה ואוכלוסיית העובדים הרי את קצבת הזקנה ואת קצבת הסיעוד מימנו הקשישים עצמם ומעבידיהם בשנים שהקשישים עדיין לא היו קשישים, עבדו וחסכו. ואולם בתוכנית ההבראה של כלכלת ישראל קיצצה הממשלה בתוך שנה אחת, בין אוגוסט 2001 ליולי 2002, ארבעה אחוזים מקצבאות הזקנה ולא עדכנה אותן לפי השכר הממוצע במשק.

בשנת 2003 החליטה הממשלה להקפיא את הקצבאות עד סוף שנת 2005 ולעדכן אותן בשנת 2006 לפי מדד המחירים לצרכן ולא לפי השכר הממוצע במשק. השינוי הזה יביא לשחיקה גדולה עוד יותר של הקצבה.
התלות הגוברת שיצרו השינויים במשק במערכת הביטחון הסוציאלי מצד אחד וצמצום הקצבאות מצד שני פוגעים בקשישים ובמסורת היהודית הקדומה: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהלים עא: ט) .