בעיקר על עיראק

מלחמת המפרץ הראשונה ותוצאותיה - מבצע סופה במדבר

ה-15 בינואר חלף - הכוחות העיראקיים לא עזבו את כווית.
בבוקר של ה-17 בינואר 1991 החל מבצע "סופה במדבר" - או "מלחמת המפרץ" כפי שאנחנו כינינו אותה בישראל. כוחות הקואליציה פתחו בהתקפה אווירית אדירה על מטרות עיראקיות. עוד באותו הלילה שיגרה עיראק אל עבר ישראל טילי סקאד.

אדם לכוד בהריסת בית שנפגע מסקאד במלחמת המפרץ
© אוסף התצלומים הלאומי

התקפה על ישראל
במשך יותר מחודש, העם הישראלי היה במצב של מלחמה ושהה שעות רבות בחדרים האטומים כשמסכות גזים מכסות את הפנים מחשש להתקפה של נשק בלתי-קונבנציונלי. במשך תקופת המלחמה נחתו יותר מ-39 טילי סקאד על ישראל ופגעו בעיקר באזורי תל אביב וחיפה. התקפות אלה גרמו למותם הישיר של שני אזרחים ישראליים. בנוסף להם סבלו ארבעה אזרחים מהתקפת לב, שבעה מתו משימוש שגוי במסכות הגז, 259 נפצעו, ו-225 נפגעו משימוש לא נכון באנטיביוטיקה. הטילים גרמו נזק ל-332 בתים, 6,142 דירות, 23 מבנים ציבוריים, 200 חנויות ו-50 מכוניות.
טילי הפטריוט (שתוכננו במקור לפגיעה במטוסי תקיפה) ששימשו כמערך ההגנה נגד הטילים, הראו יכולת מעטה בהתמודדות עם טילי הסקאד. לא זו בלבד אלא שבכמה מקרים טילי הפטריוט עצמם גרמו נזק נוסף.
בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית - ישראל לא הגיבה לתוקפנות כנגדה. הדבר עורר ויכוחים קשים בישראל. הסיבה לכך הייתה נעוצה בקואליציה השברירית של מדינות המערב עם המדינות הערביות. המדינות הערביות הבהירו שיפרשו מהקואליציה אם ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה נגד עיראק. נוסף על כך, היה חשש לערב במלחמה את ממלכת ירדן, השוכנת בין ישראל לעיראק.

ההתקפה האווירית
במשך חמישה וחצי שבועות כוחות הקואליציה ביצעו כ-100,000 משימות התקפה אוויריות נגד עיראק. מטרת ההתקפות הייתה הכוחות הצבאיים, תשתיות, מרכזי תקשורת, תחנות כוח וגשרים. למרות אמצעי זהירות של כוחות הקואליציה אי אפשר היה להימנע לחלוטין מפגיעה באזרחי עיראק.
כחודש מאוחר יותר, החלה עיראק בקיום מגעים דיפלומטיים עם רוסיה ופתחה במשא ומתן ראשוני על נסיגה מכוויית. הקואליציה נותרה איתנה והבהירה שהאש תיפסק רק אם תהיה נסיגה ללא-תנאים מכוויית.

התקפה יבשתית
ב-24 בפברואר החלו הכוחות האמריקניים בהתקפה היבשתית. ההתקפה התרכזה בדרום-מערב עיראק וכוחות הקואליציה התקדמו צפונה ומערבה, הקיפו את כוויית ואת הכוחות העיראקיים שבתוכה. כוחות הקואליציה שחררו את בירת כוויית - כוויית סיטי. תגובת העיראקים הייתה מעטה. כמה יחידות התנגדו בכוח, רוב חיילי עיראק נכנעו ללא מאבק ואחרים ברחו משדה הקרב. עיראק ריכזה את כוחותיה בהסגת כוחות העילית שלה, פגיעה בתשתיות הכווייתיות ושרפת שדות הנפט - דבר שהוביל לנזק סביבתי אדיר.
לאחר יומיים הודיעה עיראק על נסיגה מכוויית. כוחות הקואליציה הכריזו על הפסקת אש.

תבוסת עיראק הביאה להתקוממות שיעים בדרום עיראק, התקוממות שדוכאה באכזריות על ידי סדאם חוסיין. תוצאת ההתקוממות הזאת הייתה לפחות 30 אלף הרוגים שיעים, חלקם נרצחו תוך שימוש במסוקים בריכוזי אוכלוסייה אזרחית. עשרות אלפי שיעים עיראקיים נוספים גורשו מבתיהם. המשטר המשיך גם בפגיעתו בכורדים. יותר ממיליון כורדים נסו לאיראן מפחד השלטונות העיראקיים.