על אזרחות וגיורסנוניתעל גיור ואזרחות
עיצוב על האתר קבוצת דיון מידע נוסף גיור והזכות לאזרחות הגיור וההלכה שבועות וגיור הקדמה עיצוב
הקדמה

יום אחד התכנסו בתל-אביב כמה מן הדיינים שכיהנו בבתי הדין הרבניים של העיר. אחד מן הדיינים, בעל תפישת עולם חרדית, התפאר בפני ובפני שאר הנוכחים, שהוא מחמיר בענייני גיור ואף פעם אינו מתיר לאף אחד להתגייר. אמרתי לו: 'בגלל זה הנכדה שלך תתחתן עם גוי'. הוא נפגע מאוד ואמר: 'הרי אני מחמיר מאוד בגיור דווקא כדי למנוע כניסתם של גויים לעם ישראל!'. השבתי לו: 'אבל דע לך, שזהו דבר שלא תוכל למנוע. מי שרוצה להיות חלק מעם ישראל יעשה כל שביכולתו להתקבל כיהודי, ואם ימנעו ממנו לעשות זאת בדרך ההלכתית, הוא ימצא דרך אחרת לעשות זאת: יעמיד פנים, יזייף תעודות, ישלם כסף לשנות רישומים - ולבסוף, הוא או אחד בניו יצליחו בכך. גם אם הוא עצמו חילוני גמור, הרי ייתכן שאחד מבניו יחזור בתשובה וישלח את נכדו ללמוד בישיבה. הנכד יצטיין בלימודיו, וכשתגיע העת למצוא לו שידוך, ימצאו לו שידוך ממשפחה מעולה...הנכדה שלך. אם אתה מחמיר עתה בקבלת גרים, דע לך שכך יהיה.
מתוך: ארץ אחרת, גיליון מס' 17
דברים אלה שסיפר רבה הראשי של תל-אביב, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל מציגים את המתח השורר בין רבנים שונים וזרמים שונים ביהדות בכל הקשור לגיור.

סוגיית הגיור בישראל והגדרת "מיהו יהודי" סבוכות ביותר מכמה סיבות. אחת הסיבות היא ששאלת הגיור ושאלת האזרחות כרוכות זו בזו. מדינת ישראל, שכוננה כמדינה יהודית, קבעה כבר בחוק השבות כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" ומוענקת לו אזרחות באופן מיידי. מכאן שהליך הגיור משפיע למעשה על המתגייר בשני מישורים:
  • במישור ההלכתי - המתגייר נעשה שייך לעם היהודי.
  • במישור האזרחי משפטי - המתגייר נרשם כיהודי בסעיף הדת והלאום במינהל האוכלוסין בישראל. במקרים בהם המתגייר אינו אזרח או תושב הוא קונה באמצעות הגיור את זכות השבות.
מרגע שהמחוקק אימץ את המונח יהודי והכלילו בחוק השבות, חוק מרשם האוכלוסין וחוק שיפוט בתי הדין הרבניים נתעוררו שאלות משפטיות ומעשיות. בהתמודדות מול הזהות היהודית החילונית בשאלת "מיהו יהודי" ובהתמודדות עם גלי העלייה לארץ

השימוש שנעשה במונח המגדיר דת והשתייכות דתית לצרכים אזרחיים יצר בעיות רבות. השאלה הנוגעת לגיור - איזה גיור מוכר לעניין חוק השבות, לרישום במרשם האוכלוסין ולהלכה - רחוקה מלבוא על פתרונה.

עם העלייה מרוסיה בשנות ה- 90 של המאה העשרים ועם עליית הפלשמורה מאתיופיה עלה נושא זה שוב על סדר היום. רבים מהעולים שאינם יהודים על-פי ההלכה גדלו מתוך תודעת השתייכות לעם היהודי, וכך התייחסה אליהם גם הסביבה הלא- יהודית בארצות מוצאם. עם עלייתם ארצה הם זכאים לאזרחות על פי חוק השבות, אך אינם נחשבים יהודים מבחינה הלכתית. מצב דברים זה העלה לדיון את שאלת הקשר בין הליך הגיור לשאלות לאומיות ומימוש הזכאות לאזרחות ושאלות אחרות הנוגעות לאופי של הליך הגיור בחברה יהודית - דתית וחילונית.

על פי התפיסה הרבנית האורתודוכסית ישנם כללים הלכתיים ברורים הנוגעים לתהליך הגיור. גישה זו התקבלה גם על דעתם של מנהיגים חילוניים בולטים בחברה הישראלית. עם זה, מאבקם של הזרמים הדתיים הלא אורתודוכסים, הרפורמים והקונסרבטיבים, וגורמים אחרים הקוראים להכרה בגיור חילוני מצוי עדיין בשלבים שונים של מתן תוקף והכרה.

מצב דברים זה מעמיד בפני משפחות רבות ובפני יחידים, חלופה אחת- לחיות את חייהם כלא יהודים.
יש מי שטוען כי אותם רבנים הפוסקים כנגד ההכרה בגיור שאינו אורתודוכסי מונעים נישואי תערובת אך בה במידה חוסמים את הדרך המעשית היחידה להיחלץ ממקרים קיימים ועתידיים של משפחות מעורבות.
מה הסיבה אפוא להקשחת הליך הגיור על ידי הרבנים האורתודוכסיים?
יש הטוענים כי הדבר נובע מכובד האחריות המוטלת עליהם ומן האמונה כי עליהם לקבל ליהדות רק מי שיקבל על עצמו אורח חיים של קיום תורה ומצוות. אחרים חושבים שמאבקם בעניין הגיור הוא מאבק כנגד הלגיטימציה של זרמים לא אורתודוכסים (קונסרבטיבים ורפורמים) או גישות לא-דתיות הרואות באופן שונה מהם את הקיום היהודי.

  
קישוריםקדימהאחורה

הקדמה | שבועות וגיור | הגיור וההלכה | הגיור והזכות לאזרחות | מידע נוסף | קבוצת דיון | על האתר | לדף הראשי

© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)