רג'יס סלפטי, מנהל בית ספר בדימוס, צרפת

השפות המודרניות של ימינו כוללות את המונחים 'שמיים', אנטישמיים' ו'פילושמיים' [אוהבי שמיים  - ק"א].

שם התואר 'שמיים' הוא פרי עטו של הפילוסוף הגרמני א"ל שליסל, שם תואר זה הופיע בסקירת שכתב על הספרות התנ"כית והמזרחית בשנת 1781. המונח אינו מופיע בשפות עתיקות כגון הלטינית והיוונית העתיקה. הסיבה לכך פשוטה  - המילה שמיים היא חידוש שנועד לתאר קבוצת שפות שבתוכה  - ארמית, עברית וערבית. שליסל חיפש מילה כדי לתאר שפות אלה ומצא בתנ"ך את  'שם', שמו של הבן הבכור של נח המתואר בספר בראשית בתור 'החוליה המקשרת' בין הארמי, הערבי והעברי.

השימוש האידאולוגי במונח 'שמי' הוליד את המושג 'אנטישמיות' בפי הוגה הדעות הגרמני בן המאה ה-19  - וילהלם מאר. מאר טבע מונח חדש זה בספרו "ניצחון היהדות על הגרמניות" בשנת 1873  - מאה שנה לאחר שליסל. המנוח "שמי" הוטבע לתיאור קבוצת שפות בלבד  - אך לא תיאר את היהודים ואת הערבים, לא תיאר בני גזע מסוים, קבוצה אתנית או קבוצת בני אדם בעלי מאפיינים משותפים.

חשוב לי לנתץ מיתוסים קדומים על מושגים אלה כדי להיטיב לתאר את המצב בצרפת בימינו.
במרוצת כל ההיסטוריה סבלו היהודים מגזרות, גירושים ומעשי טבח. ורק מדי פעם ידעו גם כמה שנות שקט ושלווה.

אחרי השואה והקמת מדינת ישראל אפשר היה לחשוב שהטראומה תביא לתקופת רגיעה ארוכת שנים. ואולם במאה ה-21 נשנו מעשי הפגיעה באזרחים הצרפתים בני הדת היהודית ובמקומות הפולחן והחינוך היהודי.

אילו היה מדובר במקרים יחידים  - היינו יכולים לומר שאלה מעשי קונדס של בריונים. ואולם חוסר ההתייחסות הרצינית של השלטונות לאירועים גזעניים 'בודדים' אלה  - מצביע על אי רצון לחסל את המגפה. אם אנשי השלטון, המגנים על הקהילה היהודית והמרגיעים אותה, יסתפקו רב בדיבורים ולא יפעלו באכיפה ובשיפוט  - יש מקום לדאגה... אפשר לראות בהתייחסות של כלל הציבור בצרפת נגד מעשי האלימות בתור "הסכמה שבשתיקה".

צרפת ידעה בתקופה האחרונה פגיעות רבות ביהודים. אני מסרב להשתמש בביטוי 'אנטישימיות' כדי להגדיר תופעות אלה  - מהסיבות שהסברתי קודם, ויותר מכך מכיוון שהסיבות להתפרצות האירועים הללו שונה מתופעות השנאה ליהודים בתקופות קודמות. בעבר הובילו את הפעולות ה"אנטי-יהודיות" בצרפת קבוצות הימין הקיצוני. המצב במזרח התיכון שינה את התמונה. את המעשים נגד היהודים ביצעו צעירים, מהגרים מארצות צפון אפריקה, חלקם בעלי אזרחות צרפתית וחלקם לא. מובן שצעירים אלה לא פעלו בשיתוף עם הימין הקיצוני [המתנגד למהגרים  - ק"א] אלא עם השמאל הרדיקאלי דווקא ועם ארגוני "זכויות אדם" מתוקף תמיכתם במאבק של הפלסטינים.

בתקופה האחרונה ראינו שלטים שהתנוססו עליהם ססמאות: "מוות ליהודים", ומארגני ההפגנות נגד ישראל והמשתתפים בהן לא גינו זאת. גם הארגונים הפוליטיים לא הגיבו לאמירות כגון אלה. היו שטענו שרק מעשי הזוועה של הישראלים הם הגורם להתנהגות לא מקובלת זו. אחרת הרחיקו לכת ואמרו  שהמוסד עומד מאחורי הססמאות! חוסר התגובה לביטויים אלה מעניק לגיטימציה לעמדות אלה.

האם צרפת אכן הפכה (או הפכה שוב) למדינה אנטי-יהודית? זאת השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו.

צרפת של היום איננה צרפת של הימים לפני השואה. השנים שלאחר המלחמה בצרפת משכו מהגרים מסוג שונה מהמהגרים שבאו אליה לפני המלחמה. אחרי המלחמה נוספו למהגרים האירופים מהגרים מסוג חדש  - אנשים מצפון אפריקה בעלי תרבות מוסלמית. שילובם של המהגרים האירופים לפני המלחמה הצליח למרות הקשיים, בגלל הרקע הדתי המשותף. שילוב המהגרים בשנים שלאחר המלחמה היה בעייתי יותר בגלל שתי סיבות עיקריות: משבר בשוק התעסוקה ואופי הדת והתרבות המוסלמית. למוסלמים הצרפתיים ישנם קשיים רבים להשתלב בקהילה הלאומית הצרפתית. אלה סובלים מפגיעת קיצונים מכל מיני סוגים. לרובם, יש לומר, אין אזרחות צרפתית. על רקע זה מתרחשות הפעילויות האנטי-יהודיות.

נשאלת שאלה נוספת  - למה היהודים הם המטרה היחידה לשנאה הזאת?  יש מוסלמים שרוצחים מוסלמים אחרים באלג'יריה  - ונגדם לא עושים הפגנות! לא עושים הפגנות נגד השלטון באלג'יריה שלא עושה מאומה, ולא נגד מטרות אלג'יריות רשמיות... באזור יוגוסלביה נרצחו מוסלמים רבים  - ולא שמענו על הפגנות בצרפת... הרוסים מנהלים מלחמה יקרה בנפש וברכוש נגד הצ'צנים. לא ראינו הפגנות ופגיעות נגד האינטרסים הרוסיים באירופה. הייתי יכול לצטט עוד קונפליקטים רבים שלא עוררו תגובת מחאה בצרפת ובעולם.

ישראל, בלי להביא בחשבון את עמדתנו בנוגע לסכסוך המתרחש בה, היא המדינה היחידה שנגדה מפגינים ומוחים בחריפות בחוצות צרפת ואירופה  - על אף היותה המדינה הדמוקרטית היחידה באזור המזרח התיכון.

האם זו הגנה על הפלסטינים? האם הם המוסלמים היחידים שעבורם צריך להיכנס למאבק הגנה על זכויות? או שמא  - הגורם הוא שמדינת ישראל היא מדינת היהודים?

פה אנחנו מגיעים להסבר היחיד ההגיוני  - שהדבר נשען על סיבות גזעניות. מכיוון שהטיעונים נגד היהודים וישראל הם גזעניים  - יש לגנות זאת בתוקף.

צרפת כמדינה  - אל לה להיות אנטי-יהודית. דבר זה יפגע לא רק ביהודים אלא ברוב אזרחיה ובמנהיגיה הפוליטיים.

עם זאת, אסור להירדם על המשמר. המוסלמים האינטלקטואליים הבינו את הסכנה בהקצנה של עמדות הציבור המוסלמי והם מתנגדים לייבוא הסכסוך המזרח תיכוני לצרפת. הסיבה לכך היא הפחד שדעת הקהל תתהפך וקהילת המהגרים תשמש בעצמה מוקד לשנאה. אינטלקטואלים אלה מגלים תבונה רבה יותר ממרבית אנשי התקשורת הצרפתיים הרואים את המצב מנקודת מבט צרה ביותר ומעודדים את הפגיעה בישראל וביהודים. בעקבות זאת הם מגלים, 'למרבה ההפתעה', את הרגשות האנטי-יהודיים ברחוב הצרפתי.

מחשבות אלה מטרתן לעורר אותנו להבין את המצב ולנסות למנוע התפתחות של רגשות אנטי-צרפתיים. הסכנה ברגשות אלה היא שהם עלולים באופן אירוני לעורר שוב  - רגשות אנטי יהודיים וחוזר חלילה...