הניתן למצוא פתרונות, כפי שמציעים ארגונים ואנשי דת הפועלים בנושא. להלן כמה מההצעות והסתייגויות מהן:
פתרונות למניעת סרבנות גט:
פתרונות למניעת עגינות:
על אף היות הבעיה סבוכה ניתן למצוא פתרונות. אולם בדומה למקרים אחרים החוכמה היא לנהוג על פי ערכי המוסר היהודי והערכים הדמוקרטיים של זכויות אדם ואזרח גם במסגרת בין אישית שאינה מחויבת על פי חוק.
 הסכמי טרום נישואין
הסכמי ממון שמסדירים מראש את חלוקת הנכסים הפכו להיות מקובלים במגזר החילוני בשנים האחרונות (כדאי לזכור בהקשר זה שגם הכתובה היא התקשרות חוזית). אך הסכמי קדם-נישואין בין בני הזוג שיאפשרו לאישה להשתחרר מהקשר גם אם הבעל אינו רוצה בכך הם עדיין חדשים וקשה לבחון את מידת יעילותם.
מאחר שלפי ההלכה הגבר הוא זה המחליט אם ייתן גט ומתי ייתן אותו, מנסה ההסכם לאזן במידת האפשר את יחסי הכוחות הלא שוויוניים שבין בני הזוג. הדבר נעשה על ידי הפעלת לחץ כלכלי ולפיו אם יסרב הגבר לתת גט יהיה עליו לשלם דמי מזונות מוגדלים לאישה עד למתן הגט. הסכם כזה מחייב את בני הזוג מבחינה משפטית-חוזית ומבחינה הלכתית.
היתרון הגדול של הסכמים אלו הם שהם נחתמים על-ידי בני הזוג מתוך אהבה ואמון מראש, ועשויים למנוע מצב של הידרדרות סכסוך בני בני-זוג סביב פרידה שעלול להחמיר עד מצב של סרבנות גט. מחברי ההסכמים השונים מקווים שיחידים, משפחות ואף רבנים ומחוקקים יאמצו מדיניות שמחייבת בני זוג לחתום על הסכמים כאלו בטרם נישאו.
אולם, גם אם תגבר המודעות לנושא והסכמים מסוג זה ייחתמו, עדיין עליהם להתגבר על שני קשיים הלכתיים:
החותם על ההסכם מחויב לעשות זאת מתוך הבנה מלאה, כך שלא ניתן יהיה לטעון מאוחר יותר כי היה זה חוזה שלא מדעת.
על פי ההלכה על הגבר לתת גט מרצונו החופשי. מצב שבו מופעל עליו לחץ עלול להביא לכך שהגט ייחשב כ"גט מעושה" ובכך להיפסל.
למרות שגורמים רבים רואים בהסכמי טרום נישואין פתרון המניח את הדעת, רבים אחרים טוענים כנגדם כי אין ההסכם מחייב מתן גט ובין אם קיים הסכם ובין אם לאו עדיין הדבר תלוי ברצונו הטוב של הבעל ובלחצים שמפעילים בתי הדין. יתרה מזאת, המתנגדים אף מציינים כי בדחיפת רעיון ההסכם יש משום הטעיה, הונאה ובזבוז כספי בני הזוג החותמים על ההסכם בפני עורכי דין.
למידע נוסף בנושא זה:
 4 / 1 
|
|
|
