מדרש מסורבת
רבקה לוביץ
באותו היום השיבה להם אחת ממסורבות הגט כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנה.
אמרה להם לחכמים: תנו לי גטי ואצא.
אמרו לה: האיש מגרש, ואין האיש מגרש אלא לרצונו.
אמרה להם: כפוהו לגט, שהרי "מכין אותו עד שיאמר רוצה אני".
אמרו לה: אין אנו יכולים לכופו, שמא נמצא זה גט מעושה, ונמצאת אשת איש יוצאה לשוק וילדיה ממזרים.
באותה שעה נעקר החרוב ממקומו מאה אמה. ראו חכמים ולא השגיחו בדבר.
אמרה להם: אם כך, הריני אלמנה חיה
אמרו לה: כבר נאמר "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו".
אמרה להם: אבל כך וכך עשה לי בעלי, והוא מאוס עלי, ואיני כשבויה להבעל לשנוי לי
אמרו לה: מי אנו שנשים ראשינו בין הרים גדולים, ויש לחוש לרא"ש
באותה שעה, חזרו אמת המים לאחוריהם, ולא השגיחו בדבר.
אמרה להם: הפקיעו קידושי, שעשה לי דבר שלא כהוגן.
אמרו לה: אין לנו סמכות.
אמרה להם: בטלו קידושי בטענת "מקח טעות" - שלו ידעתי שכך וכך יעשה לי, לא הייתי מתרצית להנשא לו.
אמרו לה: אין אנו יכולים.
באותה שעה היטו כתלי בית המדרש ליפול, והמה מטים והולכים.
אמרה להם: בית דין - אביהם של יתומים הוא, וכי אין אני יתומה וגלמודה?
אמרו לה: אין זו טענה, ואין אנו שומעים טענותייך כלל. שמא בקש ממך דבר, ולא נתת לו?
אמרה להם: אכן, הירבה עלי תנאים לגט, ואיני יכולה לעמוד בהם.
יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל אשה זו שבעלה מאוס עליה, ואינה צריכה ליתן לו דבר בשביל שתקבל את גטה.
אמרו חכמים: לא בשמים היא. ואין אנו משגיחים בבת קול.
באותה שעה היה בוכה הקדוש ברוך הוא ואומר: ניצחוני בני, ניצחוני בני.
|
|
|
