"כשאוהבים נדמה כי הזמן שמבלים יחד - יחיד במינו ושונה מכל מה שמתנסים בו כל האנשים האחרים. כל הסובב את הנאהבים הוא אידילי - הצבעים בהירים יותר, האוכל טעים יותר". החיים נראים יפים יותר וזוג האוהבים מרגיש עליז ואופטימי, כותב ד"ר ה' הנדריקס. אולם בכל מערכת יחסים ההתאהבות מפנה את מקומה לשלבים אחרים, בהם בני הזוג נדרשים לקבל החלטות בנוגע להתפתחות הקשר. אלו המחליטים להינשא מאמינים שבן זוגם הוא המתאים ביותר עבורם ועמו הם רוצים לחיות את חייהם.
ההלכה היהודית קבעה כי מיד עם נישואיהם יחתמו בני הזוג על כתובה. שטר זה, הכתוב לפי המסורת בארמית, הוא התחייבות של הבעל לשמור על זכויות האישה ולספק את צרכיה, ככתוב בתורה: "שארה (מזונותיה) כסותה (לבוש), ועונתה (יחסי אישות) לא יגרע" (שמות כ"ג, יא). מטרת הכתובה היא למנוע גירושין פזיזים ברגע של משבר בחיי הנישואין. אבל לפעמים, במהלך החיים המשותפים, הציפיות משתנות ומערכת היחסים אינה מספקת יותר. אין עוד תחושה של אהבה, נוצר ריחוק, ניתוק, ואחד מבני הזוג או שניהם רוצים להיפרד. אם בכל זאת מגיע הזוג לגירושין, מעניקה הכתובה לאישה בסיס כלכלי לקיומה, כי חובת הבעל לאשתו אינה פוסקת אפילו לאחר מותו, שכן כתוב בכתובה "את תהיי יושבת בביתי וניזונה מנכסיי כל זמן אלמנותך". כל פרידה היא קשה, אבל לפעמים זהו הפתרון הטוב ביותר למערכת יחסים לא בריאה או קשה, דוגמה לכך הם סיפוריהן של יעל ושל דבורה.
 
|
|
|
