עגונות ומסורבות גט

מסורבת גט היא אישה יהודיה, שנישאה לבעל יהודי ואשר מתקיים לגביה אחד או יותר מהתנאים הבאים:

בעלה אינו כשיר למתן גט, ומתן הגט איננו אפשרי (למשל, אדם שנפצע בתאונת דרכים והפך לצמח או אדם שאיבד את שפיותו).

היא נמצאת בהליכים משפטיים נגד בעלה במשך שנה או יותר.

בעלה מתנה את מתן הגט בתנאים החורגים מן הקבוע החוק, בנושאים הנלווים לגירושין.

בעלה מסרב לתת לה גט.

בידה פסק דין מבית הדין הרבני הקובע, בכל לשון שהיא, כי על בעלה לתת לה גט.

בעלה נפטר והיא זקוקה לחליצה אשר מתעכבת או שאינה יכולה לקבלה - מכל סיבה שהיא.

המקור ההלכתי
על-פי התנ"ך הגבר יוזם את הנישואין והגבר מגרש ברצונו: "כי יקח איש אישה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי ימצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו" (דברים כ"ד, א)

מכיוון שהגבר הוא שנותן את הגט, קבעו חז"ל כללים כדי להגן על האישה: על מנת שלא יוכל אדם לגרש את אישתו בקלות תיקנו חז"ל את הכתובה = כשגבר מגרש את אישתו הוא צריך לשלם לה סכום כסף ששווה לסכום מחייה של שנה.

בתקופה מאוחרת יותר התקבלה תקנה נוספת האוסרת על הבעל לגרש את אשתו ללא הסכמתה ולשאת אישה נוספת על פניה. תקנה זו קרויה חרם דרבנו גרשום קובע שגבר אינו יכול לגרש את אשתו ללא הסכמתה. והיא התקבלה על דעת כל יהודי אשכנז.
הבעיה נשארת כעת כאשר האישה היא זו שרוצה להתגרש.

מקרים בהם חייב הבעל לתת גט
חז"ל קבעו מקרים שבהם הגבר חייב לתת גט לאישתו:

דחייה פיסית - מקרים בהם הבעל מוכה שחין (=מחלת עור המרקיבה את בשר החולה), בעל פוליפוס (=מחלת אף המדיפה ריח רע), או עוסק במלאכות המדיפות ריח רע כמו למשל בורסי (=מעבד עורות), מקמץ (=צואת כלבים), מצרף נחושת. (משנה מסכת כתובות ז, ז) אז אשתו נמנעת מלקרב אליו.

בעיית פוריות - אישה שבעלה עקר ואין לה ילד מקשר קודם ואין מי שיתמוך בה בעתיד. (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה ע"ב)

סיבה כלכלית - במקרה שהבעל "אינו זן ואינו מפרנס" את אישתו (תלמוד ירושלמי מסכת גיטין פרק ט דף נד ע"א) ישנן דעות שונות. יש פוסקים הטוענים כי זו עילה לגירושין ויש טוענים שזו לא עילה מספקת.

אלימות פיסית - במקרים בהם בעל מכה את אישתו (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד, סעיף ג') הדעות חלוקות ויש דעות המחייבות את הבעל בגט.

מחלוקת נוספת נודעת בשאלה האם רשימה זו סגורה, והאם אלו המקרים היחידים שבגללם כופים את הבעל לתת גט לאישתו; או, שזו רשימה פתוחה ואלו הן רק דוגמאות למקרים שבהם כופים את הבעל לתת גט לאישתו וניתן להוסיף עליהם מקרים נוספים? הרמב"ם, למשל, קבע שאם אישה מואסת בבעלה (ללא סיבה ספציפית) ניתן לכפות עליו לגרשה. אך הוא נמצא בדעת מיעוט ודעתו לא נתקבלה להלכה, מתוך החשש שזה יקל את ערכם של הנישואין כדבר קדוש. זאת כיוון שאישה עשויה 'לתת עיניה באחר' ולהחליט בקלות ראש להתגרש.

מה קורה כשאין הבעל רוצה לגרש את אישתו?
גם כשיש מקרה שבו מוסכם על כולם שהבעל צריך לגרש את אישתו, בית הדין אינו יכול לתת את הגט לאישה במקום הבעל. אך ביה"ד יכול לחייב את הבעל לתת את הגט - כיצד? "מכין אותו עד שיאמר רוצה אני".
אלא שהדיינים אינם ממהרים לכפות על בעל לתת גט לאישתו מכיוון שאם הסיבה אינה טובה מספיק והכפייה אינה מוצדקת הלכתית, יש לכך השלכות בעייתיות:
גט מעושה = גט שלא ניתן ברצון הבעל, אלא הכריחו אותו לתת את הגט נקרא גט מעושה והוא פסול. אם אישה סומכת על גט כזה והיא מתחתנת שוב היא עוברת על נישואי אשת איש, כי מבחינה הלכתית היא עדיין נשואה לבעל שנתן את הגט שלא מרצונו. אם בנוסף להיותה אשת איש (מבחינה הלכתית) ילדה ילדים, ילדים אלו הם ממזרים ואינם יכולים לבוא בקהל ישראל (להתחתן). יש לציין שברגע שהדיינים קבעו שבעל חייב לתת גט לאישתו ניתן לכפות עליו ואין חשש לגט מעושה.

כיצד כופים על הבעל לתת גט?
כיום לא מכים את הבעלים, אך במסגרת החוק הישראלי יש לביה"ד סמכות להפעיל סנקציות מרגע שפסקו לבעל חיוב או כפיית גט. חוק הסנקציות מאפשר להפעיל לחצים שונים על הבעל על מנת שיתן גט לאישתו, כגון: שלילת רשיון הנהיגה, החרמת כרטיסי האשראי ואף כליאה. רבנו תם אף קבע שניתן להפעיל גם לחצים חברתיים כנגד הבעל על מנת לכפות עליו את מתן הגט. בין היתר הוצע לסרב לעשות עמו עסקים, לא להתחבר אליו, לא לבקר אותו בחוליו, לא לקבור אותו ועוד. במקרים אלו, בהם כפיית הגט נעשית באמצעות בית הדין, לא נחשב הגט ל"גט מעושה".

למידע נוסף על הסנקציות המוטלות בחוק על בעל המסרב לתת גט לחצו כאן. חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 [תיקון אחרון 17/3/00]
למידע נוסף על המשפט היהודי והמשפט הישראלי לחצו כאן.