...כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם, אני ה' אלוהיכם. ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'.
מהם החיים שמעשה המצוות גורר? הלא האדם העושה הוא אדם חי, ואין הוא זקוק לחיים כתמורה על מעשיו?
רש"י: 'וחי בהם' לעולם הבא. שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת?!
אך האידיאה של העולם הבא איננה מופיעה בתנ"ך, היא צצה רק בעולמם של חכמים. בתנ"ך החיים גבולים בגבולם, ועל כן השאלה בעינה עומדת.
העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. [דברים ל' ]
הבחירה בחיים למען החיים, מחייבת שהחיים שהם התולדה רחבים יותר מהחיים ה'ראשונים'. מכאן שהוראת חיים בלשון התורה כפולה, עצם החיים ו מלאות החיים. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם משמע, אם יעשה אותם האדם החי, יתעצמו חייו ויגיעו לכדי מלאות.
חכמים לקחו את הפסוק לשדה אחר, המעשיר ומוסיף לו משמעות:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה, אם אומרין לאדם: עבור ואל תיהרג, יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.
ועבודת כוכבים לא? [לא יעבור אלא יהרג?] והא תניא [והרי שנינו]: אמר רבי ישמעאל: מניין שאם אמרו לו לאדם: עבוד עבודת כוכבים ואל תיהרג, מנין שיעבור ולא יהרג? תלמוד לומר: 'וחי בהם' ולא שימות בהם...
אינהו דאמור כרבי אליעזר [הם, אותם חכמים שנמנו בעליית בית נתזה וכללו את עבודת כוכבים בקבוצת העבירות שהחובה בהן ליהרג ולא לעבור, הולכים לא בשיטת רבי ישמעאל, אלא בשיטת רבי אליעזר], דתניא: רבי אליעזר אומר: 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' [כלומר שהאדם צריך למסור את חייו למען אלוהים – ולא לעבוד עבודה זרה]. [סנהדרין ע"א ע"א]
רבי אליעזר סובר שערך אהבת אלוהים גובר על ערך החיים. רבי ישמעאל סובר שערך החיים גובר על ערך אהבת אלוהים. רבי ישמעאל מבסס את דבריו על פסוקנו: וחי בהם. ערך החיים בשיטת רבי ישמעאל, מצטרף למלאות החיים שבפשוטו של מקרא. ולעוד שדה היטו חכמים את הפסוק, הפעם את הרישא: אשר יעשה אותם האדם...
רבי מאיר אומר: מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', כוהנים ולוויים וישראלים לא נאמר, אלא 'אדם', הא למדת, שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. [בבא קמא, ל"ח ע"א]
רבי מאיר סובר שמלאות החיים הנוצרת על ידי תלמוד התורה, גוברת על מעמד ויחס. לא חשוב מי היו הוריך, החשוב מה אתה עשית עם חייך. גישתו זו של רבי מאיר עמדה במבחן קשה, כשהיה עליו להכריע האם לדבוק ברבו אלישע בן אבויה לאחר שהלה יצא לתרבות רעה. רבי מאיר הכריע הכרעה חדה כתער, ונותר לדבוק ברבו.
תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת. [חגיגה ט"ו ע"א]
מלאות החיים הופכת לערכם הגובר אף על עבודה זרה [לדעת רבי ישמעאל], וזו לערך הגובר על הייחוד הלאומי. שיאם בתמונת האבסורד, התורה גוברת על עצמה [בעולמו של רבי מאיר] - לימוד תורה מאדם העובר על מצוות התורה.
